על בן ואב בימי המגיפה השחורה

בשנים 1348 - 1350 הכתה מגפה קשה את אירופה. היא נודעה בשם "המוות השחור" והרגה בין שליש למחצית מהתושבים בערי אירופה, נוצרים ויהודים. משפחות רבות חוו שכול, כאשר אחד או יותר מהילדים או מההורים מצא את מותו כהרף עין. הספד שכתב אב שכול אחד לזכרו של בנו נשמר על מצבה בעיר טולדו שבספרד, ומגלה מעט על יחסי הבן עם אביו, ועל אורח החיים של המשפחה. טולדו הייתה אחת מהקהילות הגדולות והעשירות בספרד של ימי הביניים, והיו בה סוחרים, רבנים ומנהיגים חשובים.

מצבות בבית הקבורה היהודי בוורמייזא (צילום: איל לוינסון)

מתוך קריאת ההספד והעיון בו ננסה ללמוד על המשפחה המתוארת בו, ועל חיי המשפחה של יהודים בימי הביניים. כמו כן, נבחן את תגובתם של יהודי טולדו למגפה, משבר חסר תקדים בהיסטוריה האירופאית.

המקור פורסם לראשונה אצל: יוסף אלמנצי, אבני זיכרון, עורך: שמואל לוצאטו (לנדאו: פראג, 1841), עמ' 51 - 52:

"האבן הזאת לזכרון / למען ידעו דור אחרון /

כי נגנז תחתיה פרח נעים / ילד שעשועים /

תמים דעים / היה קורא בתורה /

ושונה במשנה ובגמרא /

למד מאביו מה שלמד מרבותיו /

את חקי האלהים ואת תורותיו / והיה בן ט"ו שנים / ובדעת כבן שמונים / ברוך מבנים אשר נ"ע

בר' יוסף בן טוריאל האל ינחמהו /

נפטר במגפה בחדש תמוז שנת ק"ט /

וימים אחדים לפני מותו / בנה ביתו /

ואמש נהפך קול חתן וקול כלה / קול יללה /

וישב אב נכאב ונדאב / אלהי מרומים /