טובלת עם היפות שלי
החל מימי בית שני הונהגו הלכות של טהרה נשית אחרי המחזור החודשי. המצב הטבעי של פוריות ואז דימום סדיר הוגדר כמצב בו האישה טמאה, או כפי שהוגדרה ״נידה״. כדי לשוב ולהחשב ״טהורות״ הן היו צריכות לטבול בכל גופן (העירום) במקור מים חיים. מה הם מים חיים? אלו יכולים להיות מי גשמים שנאספו, מי מעיינות או כל מקור מים אחר שלא נעשה על ידי שאיבה. היו גם הנחיות לגבי כמות המים המינימלית הנדרשת, וגודל המיכל בו מותר לטבול על מנת שהטקס יצלח והטבילה תחשב לכשרה.
לאורך ההיסטוריה קהילות שונות התמודדו בצורות אחרות עם הצורך לטבול במקוה עם מים לא שאובים, למשל על ידי חפירה עד עומק רב באדמה כדי להגיע למי תהום צוננים, נקיים, ובעיקר ״חיים״ (ההגדרה ההלכתית החשובה). נמצאו מקואות עמוקים כאלה, עם מסדרונות, מדרגות וחדרים תת קרקעיים בבטן האדמה, באזור גרמניה ורצפת של ימינו. אתם יכולים לדמיין שלהכנס לחפירה תת קרקעית כזאת לבד, להתהלך בחושך עם נר ואז להתפשט לגמרי ולקפוץ למים קפואים רחוק מתחת לעיר לא היתה חוויה נעימה. אולי בגלל זה מקורות מזכירים נשים שהתפקיד שלהן היה ללוות את החברות שלהן, או לקבל תשלום כדי ללכת יחד עם אישה טובלת, במקום שתהיה לבד.
המקוה של פרידברג. צילום מתוך Wikimedia Commons
מקור אחד כזה הוא ״ספר חסידים״ שנכתב בגרמניה בדיוק בתקופה בה מבני מקוה חפורים כאלו היו נפוצים, במאות ה-12 - 13. בספר יש הנחיות רבות לחיים יפים, טובים, ובעיקר ״נכונים״ מנקודת מבט הלכתית/יהודית חברתית. כמובן שהרבה מהסיפורים, המשלים וההנחיות מושפעים מדעתו האישית של המחבר, אבל הם גם מלמדים על מנהגים והלך רח של התקופה. נעזר במקור כדי לדמיין שתי נשים יוצאות יחד לטבילה כזאת, האחת לצורך הטהרות והשניה כמלווה. ספר חסידים שואל איך לבחור מלווה לטבילה לילית? על מי לסמוך? אילו סכנות אפשריות יכולות להיות בבחירה שגויה של חברה לעת טבילה?
"הנה אמרו במקום אחד היו נשים הרבה ומעט מהם הרות, ובמקום אחר כמעט כולם הרות. שאלו לחכם. אמ׳ החכם: דעו כי חקרתי כי במקום שמעוברות כי המיילדות הולכות עם הנשים לבית הטבילה ושמחות שהנשים מעוברות. אבל במקום שאין הנשים רבות מעוברות כי ההולכות עם הנשים לביתת הטבילה אינן מיילדות ומכשפות הנשים שלא תהיינה הרות. ותדיר טובלות ונותנות להן שכר. לכן צריך לברור להן אשה כשירה ונאמנת להאמין לה אם טובלת כהלכה וצדקת שלא תכשף כדי שתהיינה הרות כי בדבר מועט יכולין לכשף."
הרות: בהריון עם תינוק.
חקרתי: בדקתי לעומק.
המיילדות: משתמע שמדובר בנשים מתוך הקהילה היהודית שהן מיילדות במקצוען, זאת אומרת עוזרות לחברותיהן בזמן לידה. בגלל היותן בנות הקהילה הן שמחות בשמחת הנשים היולדות ורוצות בטובתן.
ומכשפות הנשים: מכשפות את הנשים.
שלא תהיינה הרות: כדי שלא תהיינה הרות.
שאלות לדיון
1. למה צריך לחשוב טוב טוב במי לבחור ללוות? מהן הסכנות, על פי המקור? מנו שתיים לפחות.
2. בזכות מה יש תינוקות רבים בקהילה אחת ומעט באחרת, לפי הכתוב?
3. כשמגיעות שתי הנשים למקוה, מה צריכה המלווה לעשות? האם זה ברור מהמקור?
4. האם אתם מאמינים בקשר אפשרי בין שמחה לבין הריון? האם נדמה כי ״ספר חסידים״ מייחס חשיבות לרגש של המלווה בהתעברות הטובלת? אם כן, מה לדעתכם המנגון שיכול להסביר זאת?
5. דמיינו מה יכולה להיות המשמעות של המילה ״כישוף״ או ״לכשף״ המופיעה במקור. האם אתם מכירים סיפורים על מכשפות וכשפים בימי הביניים? מה אתם יודעים לספר עליהם?
